השיכון העממי ברחוב בני משה מאת דני רכט

בשנת 1935 נוסדה החברה לשיכון עממי. מייסדי החברה היו התאחדות השכנים, אגודת הסוחרים, התאחדות בעלי המלאכה, ארגון יוצאי גרמניה, חברת שיכון של ההסתדרות והחברה להתיישבות עממית בצפון. מטרתה העיקרית של החברה לשיכון עממי אז היתה לספק פתרונות דיור ברי השגה. בעיקר לחוגים לא-פועלים שלא טופלו באמצעות חברת שיכון של ההסתדרות. על מנת להבטיח את אופיה הציבורי, נקבע בתקנון של החברה לשיכון עממי כי מניות היסוד ימצאו בידי הארגונים הציבורים השותפים להקמתה. כדי להבטיח דיור למשתכנים במחיר סביר, רכשה החברה בניהולו של צבי לבון (לוביאניקר) החל מאמצע שנות השלושים קרקעות, בעיקר באזורים שנחשבו אז חסרי ביקוש.

בשונה מהשיכון העממי רמת אביב (רמת אביב הירוקה) ומשיכון עממי בבלי (סביבו נבנתה אחר כך שכונת בבלי), אף אחד כבר לא זוכר את השיכון העממי ברחוב בני משה. מדובר בקבוצת בתים שנבנתה בתחילת שנות החמישים על מגרש בשטח של 31 דונמים שהיה בסמיכות לחלקו המערבי של כפר הבדואי ג'מאסין אל ע'רבי (ששטחו יועד למבני ציבור, אך הפך לימים למגדלי צמרת של אקירוב). המגרש נרכש בשנת 1946 על ידי החברה לשיכון עממי מבעליו הערבים בפינה הצפון מזרחית של מפגש שתי דרכי עפר, אשר כונו במפות רחוב אהבת ציון (לימים פנקס) ורחוב קיבוץ גלויות (לימים ויצמן).

בשיכון נכללים שישה בתים משותפים ברחוב בני משה: מס' 4 (בניין כפול ובו שתי כניסות), מס' 6, מס' 8 (גם בניין כפול) ומס' 10. בכל בניין יש 11 דירות. הבנינים שונים זה מזה אם כי יש להם אלמנטים משותפים שמזהים את התקופה ואת הבניה ה'שיכונית' הצנועה. מאחר והבניינים נבנו בשטח נמוך יחסית, אילצה הטופוגרפיה את המתכננים להנפיק פתרונות גישה ראויים. כך, לארבעת הבניינים הסמוכים לרחוב יש גרם מדרגות המוביל ממפלס הרחוב אל קומת הקרקע, בעוד שהקומה הראשונה בבית מס' 10 מחוברת בגשר צר להולכי רגל אל שביל המוביל אל רחבת בית יד לבנים. אגב, גם אל הבית המשותף הנמצא מערבית לשיכון (בתי ויצמן מס' 70 ו-72 אינם נכללים בשיכון העממי), מוביל גשרון צר. בדירה בבית מס' 8 התגורר פרופ' שמואל אביצור.

בתכנית המקורית היה אמור השיכון להיות גדול יותר ולהיבנות על רוב השטח הנמוך ("הבור") מרחוב בני משה (שאז היה קיים רק במפות התכנון) עד לדרך העפר אהבת ציון (פנקס כיום). אלא שעוד באותה השנה הופקע (לפי גרסה אחרת, נמסר עפ"י בקשת העיריה) רוב שטח המגרש על ידי העיריה לטובת מבנה ציבורי עתידי. בתחילת שנות השישים החלו להיבנות מבני ציבור אחרים בסביבה. בית החייל דרומית לצומת ויצמן-פנקס ובית יד לבנים מעט מזרחה (הנכלל בשטח בו היתה שכונת צריפי ניסן בשנות הארבעים). אך העיריה נמנעה מלפתח את השטח המופקע, או להקצות אותו לארגון או עמותה למימוש מטרה ציבורית. וכאלה לא חסרו. אחת מהן דיברה על הוספת אגף ב' לבית החייל, שישמש פתרון מגורים זמני לחיילים כנהוג בבתי חייל אחרים ברחבי הארץ.

בשנת 1973 הקצתה העיריה את מגרש "הבור" לאגודת ד.צ. פנקס לאחר שזאת התחייבה להקים במקום את המרכז לתרבות תורנית ע"ש דוד צבי פנקס (1895-1952). מי שכיהן כסגן ראש עיריה וכשר תחבורה. המרכז המתוכנן לא נבנה ועשר שנים מאוחר יותר מתח דו"ח מבקר המדינה 1983 ביקורת חריפה על הקצאת הקרקע לאגודה. המגרש הנמוך הנטוש שימש לחניית רכבי תושבי הסביבה וכשלולית חורף עונתית. 67 שנים לאחר ההפקעה, בחודש מרץ 2013, עתרה החברה לשיכון עממי כנגד העיריה וכנגד עמותת בית פנקס, בדרישה להשיב לה את הקרקע.

..

.