בית שטיימן (מסעדת ישורון) מאת דני רכט

בצילום של פאול גולדמן (24 בפברואר 1946) נראים המונים הממתינים לצאת מסע הלוויית הארבעה, חללי ליל המשטרות בשרונה, מחדר המתים של בית החולים הדסה ברחוב מזא"ה בדרכם האחרונה אל בית העלמין נחלת יצחק. במרכז הצילום נראה הבית הניצב ברחוב מזא"ה 4.

מגרש מס' 220 היה באמצע שנות העשרים בבעלותו של יעקב שטיימן. בסוף שנת 1928 העביר יעקב את המגרש לידי אחיו קלמן שטיימן וזה בנה עליו בית בן קומה אחת. בבית שטיימן בגרסתו הראשונה נכללו ארבע חנויות בחזית, שתי דירות בעורף וחדר מדרגות כהכנה לבנייה עתידית של קומה שניה. בנייה שאכן התממשה בהמשך. העיריה התנגדה לפתיחת חנויות בבית, אולם השתכנעה לאחר שהתבררה טענתו של האדון שטיימן כי גם בבית שמואל דוד בצד הבית וגם בבית קוזניצקי בצדו השני, נפתחו כבר חנויות.

בקיץ של שנת 1929 קיבל שטיימן רשיון לבניית קומה שניה שיועדה למגורים ובה שתי דירות מרווחות בנות 4 חדרים כל אחת. בניית הקומה התממשה רק בשנת 1932. לבית היתה חצר גדולה מאחורי הבית. ובתחילת 1933 קיבל האדון שטיימן רשיון לבניית אגף חדש בן שלוש קומות על חלק משטח החצר. את האגף החדש, כמו גם את תוספת הקומה השניה באגף הישן, תכנן האדריכל דב הרשקוביץ (1878-1936) מי שהיה מהנדס העיריה בשנים 1923-1927. בשונה מהמבנה המקורי שנבנה בסגנון קלאסי וכוסה בגג רעפים, נבנה האגף החדש בסגנון הבינלאומי והיה בעל גג שטוח. ביתו ומשרדו של הרשקוביץ היו ברחוב בצלאל יפה 3.

באמצע שנות השלושים רכש את הבית יחזקאל (חסקל) קלב, אזרח פולין שהשקיע בארץ. את נכסיו כאן מסר לניהולו של מאיר אפלבאום. בראשית שנת 1939 מכרו קלב ושותפו, האדון פרישר, את הבית. הקונה, יהושע שפירא, היה בעל "בית מסחר לבגדים מובחרים לגברים ולגברות" שפעל בבית קלמן סומילביץ' (רחוב אלנבי 67).

מבין העסקים הרבים שפעלו במקום במהלך השנים ראוי לציין שניים. הראשונה היא הוצאת הספרים יבנה אותה ייסד יהושע אורנשטיין בשנת 1932. ההוצאה המצליחה פעלה במשך 78 שנים בבעלות משפחת אורנשטיין עד שנמכרה בשנת 2010. בקטלוג ההוצאה נכללים פירוש ספרי התנ"ך לפי שיטת קאסוטו, ספרי הילדים הקלאסיים של לוין קיפניס, ספרים מאת נחום גוטמן, האטלסים של משה ברוור ועוד. בשתי החנויות באגף המזרחי של בית שטיימן פעלה במשך כשבעים שנה מסעדת ישורון - מסעדה שהגישה אוכל יהודי. מסעדת ישורון נוסדה בשנות הארבעים ובשנת 1962 עברה לידיו של ר' זושא ריבקין מכפר חב"ד שניהל אותה עד לפטירתו בשנת 2012.

עוד על מסעדת ישורון. כמי שגדל בסביבה זו בתחילת שנות השבעים אשתף ברשותכם סיפור מהזכרון שלי. היינו בני שבע וחולים על ממתקים. אבל כסף לא היה לנו. אז היינו מתפלחים מבית הספר בלפור. קופצים מעל הגדר בחלקו האחורי של בית הספר (אולם הספורט הנוכחי הרי טרם נבנה), ומגיעים למסעדת ישורון ברחוב מזא"ה 4. המסעדה היתה בבעלות חרדית וכשהיינו נכנסים לשם, היו שמים לנו כיפה על הראש וכבר ידענו שזה הזמן לדקלם את ברכת "שהכל נהיה בדברו" תמורת ממתק. קראנו לסידור הזה "ברוך אשם" כי כל מה שאמרנו, הדוסים היו עונים לנו "ברוך השם" בהגייה אשכנזית. כמובן שלא היה לנו מושג מי זה ברוך ובמה הוא אשם. האמת היא שגם לא התעמקנו בעניין.

..

.