בתי יגא מאת דני רכט

מעונות העובדים הסוציאליסטים נחשבים מודל חלוצי למתחם שיכון קואופרטיבי בתל-אביב. במהלך חמש שנים, משנת 1933, נבנו בעיר ארבעה מתחמים כאלה. המתחם הראשון, מעונות עובדים א' ב' ג' ברחוב מזא"ה, נבנה על מגרשים שהם חלק מפרצלציית פרדס גברילוביץ'. בניית השלב הראשון במתחם זה (רחוב מזא"ה 62 ו-64) החלה בתחילת שנת 1933. פרט לא ידוע הוא שהבתים הגובלים בשיכון הסוציאליסטי מצד דרום הם חלק ממתחם שיכון קואופרטיבי אחר. שיכון שכולו יוזמה פרטית אשר בנייתו החלה כחצי שנה לאחר תחילת הקמת השלב הראשון של מעונות עובדים א' ב' ג'. מדובר במתחם בתים משותפים "אזרחי" שהוקם בשנות השלושים בקצה המזרחי של רחוב נחמני עד לדרך פתח תקוה (דרך בגין כיום).

המהנדס נחום ישנו (1899-1961) היה יזם מחוגי הציונות הכללית. בראשית שנות השלושים, עם הביקוש העולה לדירות עממיות בעיר, הקים ישנו שותפות בשם יגא - ראשי תיבות של שמות השותפים: המהנדס ישנו, המהנדס גורביץ' והאדון אשכנזי. מטרתם היתה לבנות ארבעה בתים משותפים עממיים בחלק משטח פרדס גברילוביץ'. ולמכור את הדירות בשוק החופשי במחירים אטרקטיוים. משרד השותפות היה תחילה ברחוב לילינבלום 42 ובמהלך הבנייה עבר אל אחד מבתי המתחם (נחמני 67 פינת דרך בגין). עוד לפני תחילת הבנייה החלו השותפים לשווק את הדירות.

בעקבות הביקוש הרב גדל המתחם מארבעה בניינים לשבעה, אחר כך לתשעה כשבסופו של דבר נבנו על ידי שותפות יגא בקצהו המזרחי של רחוב נחמני ומשני צידיו עשרה בתים משותפים. טקס הנחת אבן הפינה למתחם שנבנה על שטח של יותר משבעה דונם התקיים בתאריך 15 באוגוסט 1933. הפרוייקט הגדול התנהל בליווי פיננסי של בנק אשראי ושל הבנק האפותיקאי והדירות במתחם נמכרו במחירים שבין 400 לא"י ועד 1100 לא"י. במודעה בעתון דואר היום (26 ביולי 1934) הציעה שותפות יגא דירות, מסעדה, חנות מכולת, מחלבה, איטליז ועוד שתי חנויות והכל "בתשלומים לטווח ארוך".

שלושת השותפים יזמו תחרות אדריכלית לתכנון שבעת הבתים בצידו הצפוני של רחוב נחמני. בתחרות זכה המהנדס שלמה פונרוב (1889-1970) שמשרדו פעל אז מבית ירחובסקי ברחוב ביאליק 17 . פונרוב תיכנן את שבעת הבנינים (נחמני 55 עד 67) לפי שלושה טיפוסים. ארבעה בתים ( נחמני 59 עד 65) עוצבו באופן זהה, בעוד שהבית המזרחי (נחמני 67) ושני הבתים המערבים (נחמני 55 ו-57) עוצבו באופן שונה. מול שבעת הבתים שתיכנן פונרוב בצידו הצפוני של רחוב נחמני, נבנו במסגרת שותפות יגא עוד שלושה בנינים בצידו הדרומי של הרחוב (נחמני 56, 58, 60), שלושתם בתכנון האדריכל יוסף מינור (1885-1966). הראשון בהם (נחמני 56) הוא בית השוטרים ברחוב נחמני.

תכנון המבנים והדירות בבתי יגא הוא מאופק וחסכוני וניכר שהשותפים עשו כל מאמץ לחסוך בהוצאות על מנת שיוכלו להציע את הדירות במחיר זול. יוצאת דופן היתה החלטת השותפים לחבר את כל הבתים המשותפים במתחם למערכת הסקה מרכזית ראשית - ראשונה מסוגה בתל-אביב.

בתי יגא, בתי גברילוביץ בקצה הרחוב (נחמני 62 ו-64) ובתים נוספים בסביבה מהווים מתחם אדריכלי יחודי שנבנה כולו בסגנון הבינלאומי במהלך תקופה קצרה יחסית. בסוף שנת 1934 החלה יגא לשווק מיזם אחר של השותפים - מגרשים ברובע פינלס בזכרון יעקב.

וקצת על המתחם: מיקומו של מתחם המגורים שבנתה שותפות יגא היה מרוחק יחסית מאזור המגורים המרכזי בעיר והמתחם שנקרא בפי הילדים בסביבה צ'כנת נחמני, התאפיין בשנותיו הראשונות בחיי קהילה עצמאים. ממזרח לבתי יגא בשטח שכונת החרושת, היו מתחמי הדלק של שלושת חברות הנפט הגדולות בימי המנדט, של, סוקוני ואקום ומתחם מנטשף. לאחר הכרזת העצמאות, בתאריך 20 במאי 1948, ניסו טייסי חיל האוויר המצרי להפציץ את המתקנים האסטרטגים. בהפצצות אלה נפגע קשות הבית ברחוב נחמני 61, שאר הבתים סביבו סבלו מנזקים קלים יחסית. על חזית הבית ברחוב נחמני 57 הציבה העיריה שלט זיכרון לבמאי והצלם יכין הירש (1934-2011) אשר התגורר ופעל בכתובת זאת.

ועוד על המהנדס נחום ישנו (1899-1961): עם פרוץ מלחמת העולם השניה נעצרה הבנייה בתל אביב. המהנדס ישנו פנה לעסוק בתעשייה והקים בית חרושת לכימיקלים באחת משכונות הספר בעיר. אלא שמזלו בגד בו ובמהלך הקרבות נהרס בית החרושת שהקים עד היסוד. בנוסף, נפטרה אשת נעוריו. ישנו האבל עוד ניסה להקים מפעל חדש אך לא הצליח להתמודד עם הבירוקראטיה. את האשם בכישלון הוא תלה בשלטון מפא"י. המרירות כלפי הממשלה שפעלה לטענתו לדיכוי היוזמה הפרטית הביאה אותו בשנת 1951 לעזוב את הארץ. ישנו השתקע בצרפת בפריז, והקים בה מפעל מצליח לכימיקלים. בחודש יוני 1961 נפטר ישנו בגלות. ארונו הובא לקבורה בארץ.

.

.